מתי בפעם האחרונה עשית חסד עם אשתך ?

בסיום שבוע של בחירות מקומיות אני שואלת את עצמי איך זה שכל כך הרבה אנשים אצו רצו להבטיח הבטחות של חינוך, פרנסה, תרבות ואהבה לכל הערים בישראל לפני שהם מצאו זמן להבטיח זאת למשפחה שלהם.

מפיתוח לטיפוח, קודם כל בבית

השבוע קיבלתי אל המייל את המילים הבאות. "כתב רבי חיים ויטאל : ישנם בני אדם אשר מטיבים עם זולתם ועושים חסד עם אחרים אולם עם נשותיהם ובני ביתם אינם מטיבים ושוחקים ליום אחרון לאמר שבבואם לבית דין של מעלה יפתחו להם שערי גן עדן. אבל אוי להם ואוי לנפשם כי לא ידעו ולא יבינו שכל מעשי החסד שלהם הבל ורעות רוח כי בראש ובראשונה יש לאדם לעשות חסד עם אשתו ובניו וענייך קודמים ורק אז יחשב לו החסד אשר הוא עושה עם אחרים".

חשבתי שזה משפט יפה, אולי אדביק אותו על הקיר שלי בפייסבוק למרות שהוא נורא דתי ומי בכלל ירצה לקרוא כזה דבר בבוקר יום חול. כמה הופתעתי כשתוך מספר שעות זכה הכתוב לרוץ ברשת עם שיתופים רבים ומאה חמישים אנשים שאהבו את מה שכתוב. ניסיתי לחשוב מדוע הכתוב הזה נגע בכל כך הרבה אנשים. למה כל כך הרבה אנשים חשו צורך לשתף אותו על הקיר שלהם? מדוע המילים הללו נגעו גם בי?

אולי מפני שאנחנו אכן שמים את המשפחה תמיד בסוף סדרי העדיפויות. אם תשימו לאנשים שאלון מה הכי חשוב להם בחיים. הם תמיד ישימו את המשפחה או הבריאות בראש סדרי העדיפויות. אבל אם אנחנו מסתכלים כמה דקות ביממה אנחנו בפועל מקדישים למשפחה שלנו. לפעמים התשובה מביישת. אנחנו משוחחים מעט מידי, עוזרים בקושי, לא מתראים מספיק. לעומת זאת מספר השעות שאנחנו עושים חסדים עם אחרים כולל עם הבוס שלנו בעבודה, או עם חברה שצריכה עזרה כפול ומכופל.

כל כך הרבה אנשים רצים לעזור לכל העולם ואשתו כשמי שצריכה אותם הכי הרבה זו האישה שלהם. כל כך הרבה זוגות מתקשים לזכור מתי הפעם האחרונה שהם ישבו סתם כך בנינוחות מלאה כשהבעל מקשיב במלוא תשומת הלב לאשתו ומפנה לה את כל זמנו כדי לשמוע ולהקשיב לה. שזה החסד הכי חשוב שאפשר לעשות עם אישה. מתי בפעם האחרונה שיתפתם את הילדים שלכם במה שעובר עליכם ושמעתם מהם בחזרה ולא רק הסתפקתם בשאלות אכלתם? הכנתם שיעורי בית? יופי יופי וחזרתם לעיין באייפון.

הבחירות האחרונות לרשויות המקומיות הוכיחו שאנשים מוכנים להשקיע מיליונים בפרסום שמם ובהאדרת כוונתם לסייע לכל עיר בישראל להיחלץ מכל המשברים ולהגיע אל עתיד טוב יותר. אבל מתי בפעם האחרונה השקענו אנחנו בבית שלנו במסע פרסום שמתחייב לכל בני ביתנו שנדאג להם למצע של חינוך טוב יותר, פרנסה יותר ברווח, וחוגי תרבות ופנאי.

אהבה ברוח פרשת השבוע

עניי עירך קודמים זה גם חסד לעצמך. לפני שאנחנו רצים לעשות חסדים עם כל העולם ואשתו כדאי שנעשה חסד קודם כל עם האני הפרטי שלנו. נפנה קצת זמן לעצמנו, להקשבה אל ליבנו. נרשה לעצמנו דברים שכבר מזמן היינו צריכים לעשות ולא מצאנו להם אף פעם זמן. חסד זה קודם כל לעצמנו, לבני ביתנו, אחר כך כשנאהב באמת את עצמנו את ילדנו ונשותינו מאליו תהיה בנו די אהבה כדי לחלוק אותה עם שאר העולם.

שבת שלום

ביקשתם את שאהבה נפשכם ולא מצאתם? פנוי למחלקת האבדות בירושלים.

כדרכי בקודש, שוב שכחתי את התיק שלי כשירדתי מהאוטובוס. אני נוטה לאבד את הכול : כרטיסי אשראי, ארנקים, תיקים, לפעמים גם את עצמי. אחרי שבועיים התקשרו מהמשטרה לאימא שלי החכמה שזכרה לרשום על התיק את הטלפון בבית. וכך הוזמנתי אחר כבוד אל מחלקת האבדות של המשטרה בירושלים. כבר שנים הם שם באותו המבנה עם שני האריות השומרים עליו. שומרים עבורכם את כל מה שאיבדתם אי פעם.

ביקשתי את שאהבה נפשי

ובפנים, פלאי פלאים כמו בעליסה בארץ הפלאות: אופניים קטנות, אופניים גדולות, ארנקים גדושים בכסף, תעודות זהות, תיקים אדומים, תיקים כחולים, מפתחות לרכב, מפתחות לבית. הכול מתויג ומסומן. לא להאמין מה אנשים שוכחים קסדות, גיטרות, ואפילו ילדים שנאבדים והאמהות המובהלות מגיעות כדי לאסוף אותם.

כל הפריטים מסומנים, נסרקים, והמשטרה כמו במקרה שלי מנסה בכל כוחה לאתר את הבעלים. הדבר המוזר הוא שאנשים שאבד להם משהו פשוט לא טורחים לחפש אותו. ישנם למשל סכומי כסף רבים שמגיעים למשטרה לאחר שאזרחים טובים, ביניהם דתיים שרואים בזאת מצוות השבת אבדה מביאים אותם למשטרה. למשטרת תל אביב הגיע פעם סכום של תשעת אלפים שקלים והיד עוד נטויה. אבל מסתבר שכולם יודעים להיכן לצלצל כשהם מצאו משהו, אך לעומתם האנשים שאיבדו לא טורחים לעשות את זה, הם פשוט התייאשו.

ואני חשבתי  כמה שזה אבסורד איך שכל הארנקים פשוט שוכבים שם יחד עם אלף חפצים אחרים שבוודאי יקרים לבעליהם אבל בעליהם פשוט התייאשו מלחפש אותם. וכמה שזה חשוב כשמחפשים את אהבת האמת לדעת שהיא בוודאי שוכנת באיזשהו מקום, וכמה שזה חיוני להמשיך ולחפש.

"האם יש אנשים שמגיעים לכאן כדי למצוא את שאהבה נפשם" שאלתי את השוטר מסביר הפנים שטיפל בי "כל הזמן יש אנשים שמגיעים לכאן כדי לעשות הומור" הוא השיב "מה למשל?" תהיתי "למשל דופקים בדלת ושואלים אם מצאנו את האישה שהם מחפשים, או אנשים שמגיעים ואומרים הלכתי לאיבוד אולי אתם יכולים לעזור לי למצוא את עצמי?"  שתדעו, אם איבדתם את שאהבה נפשכם, אתם מוזמנים לסור אל מחלקת האבדות בירושלים שם כבר ידעו לתת לכם תשובה.

השבת געגוע מצווה גדולה

ואם כבר בהשבת אבידה, נתקלתי השבוע במושג חדש שנקרא השבת געגוע. על עץ בעין כרם מצאתי את השלט הבא : "השבת געגוע. חיפשנו באמת שחיפשנו במקומות אחרים, נסענו עד וונציה , עברנו דירה , הכרנו חברים חדשים אבל אנחנו מתגעגעים אליכם, אם מישהו שומע על דירה פנויה, תודיעו לנו".

אחרי השלט הזה הבנתי שזה לא מספיק רק לחפש את האהבה, צריך גם להודיע על כך לאחרים שידעו שאתם מחפשים.

וגם יש אנשים כמוני, שכבר מצאו מזמן את שאהבה נפשם והם רק צריכים לדאוג שלא לאבד אותה.

שנזכה למצוא את כל האבדות, הגעגועים והאהבות, שנדע שתמיד ממתינים לנו מישהו, איפושהו.

כן, ההורים שלי עשירים.

הרבה אנשים מנסים לפענח את סוד העושר, הרבה שיעורים, עצות, טיפים לניהול נכון נכתבו על כך . יש מי שגורסים שהעושר יבוא דווקא כאשר תחשוב בגדול וכמה שיותר גדול, יש מי שטוענים שדווקא ההסתפקות במועט היא זו שתאפשר לך לחיות בחסכון ולפיכך בלי דאגות.

אומרים שפרנסה היא אחת הניסיונות הגדולים יותר שיש לאדם, מבחן באמונה. אנחנו לא כל כך מרגישים את זה כשאנחנו שכירים אבל בהחלט מרגישים את זה כאשר אנחנו הופכים להיות עצמאים או מחפשים עבודה חדשה.

כבר שנה וחצי שאני מנהלת עסק עצמאי בתחום הפרסום ומרגישה בעוצמה רבה יותר את השגחת השם. הרי אין משכורת קבועה. חודש אחד הטלפון לא פוסק מלצלצל ובחודש שלאחריו שקט מבורך משתרר. לא ניתן לדעת כמה לקוחות יהיו החודש כי בכל רגע מצטרפים חדשים או סיימו את עבודתם אחרים. כך שהפרנסה היא בהשגחה ישירה. וראו זה פלא אף פעם לא חסר.

שפע

כבר שבועיים שיש לי מהפכה בעסק שהתרחשה אחרי שהאזנתי לשיעור של הרב יובל אשרוב בדרך מירושלים לצפון היה לי מספיק זמן להאזין, הרב אשרוב דיבר על פרנסה מן השמיים והעקרונות עליהם הוא דיבר גרמו לי למהפך במחשבה שהוביל לתוצאות מידיות.

העקרון הראשון שאני זוכרת הוא עניין העשיר והעני. אדם יכול להיות משופע במאות אלפי דולרים אך לחוש כל הזמן שחסר לו, הדאגות רודפות אותו, הוא שואל את עצמו כל הזמן איך ישיג יותר. אותו אדם הוא עני בנפשו הוא חי כל הזמן דאגה וחוסר. לעומתו יכול להיות אדם שמרוויח הרבה מתחת לשכר המינימום אבל חי בשמחה עם עצמו גם ללא חופשות בחו"ל וללא מסעדה פעמיים בשבוע. הוא לא מרגיש שזה חסר לו בכלל, להיפך הוא מרגיש מאושר, זהו אדם עשיר.

לפני זמן מה שאלתי נער שאני מכירה מה להביא לו מתנה לבר המצווה, הילד עוד לא בן 13 הביט בי ואמר: אין לי צורך בשום דבר, ההורים שלי נותנים לי כל מה שאני צריך. הבטתי בו ותמהתי: האם הוא לא רוצה טאבלט, אופניים, טיסה מסביב לארץ, ספר חדש? לא, הוא אמר, יש לי כל מה שאני צריך. הנער הזה הוא נער עשיר.

אני מעריצה למשל את ההורים שלי משום שבכל פעם שבה התיישבנו אל השולחן היה אבי מחייך חיוך גדול מביט על המונח בשולחן ואומר, אח, כמה טוב לנו אנחנו בארץ ישראל אוכלים מפרותיה, יש לנו שפע כל כך גדול, אשרינו. באותו הרגע הרגשנו כולנו כל כך ברי מזל, המשפחה שלי היא אחת המשפחות העשירות בישראל. מכיוון שהעשירות היא בנפש, בתחושה שיש לך הכול.

איזהו עשיר השמח בחלקו

הרב אשרוב המשיך והזכיר את מה שידעתי מזמן שהפרנסה היא מן השמיים. בכל מקרה קובעים לאדם כמה יהיה שכרו בכל שנה מראש. השאלה היא רק אם הוא יכין מספיק כלים לשפע הזה. ראו זה פלא, במשך שלוש שנים למרות שעבדתי בעבודות שונות ומשונות במשרה קבועה ובמשרה חלקית במשרה יוקרתית או במשרה בלתי נחשבת בכל שנה כשהגעתי אל רואה החשבון שלי יצא בדיוק אותו הסכום של השנה החולפת. כי הפרנסה של אדם נקבעת לו מראש. אז מה יש לנו לדאוג ?

אם הכול צפוי אז היכן הרשות נתונה? שאל אחד התלמידים את הרב. הכול צפוי זה אומר שיודעים כמה פרנסה מגיעה לנו מראש. אך הרשות נתונה זה איך אני אתייחס לשפע שאני אקבל. האם ארגיש טוב אם מה שיש לי או שארגיש ממורמר וחסר זו כבר בחירה שלי.

בכל אופן בשבועיים האחרונים מאז שהבנתי שהכול בידי השם ולא בידי האגו שלי הטלפון במשרד לא מפסיק לצלצל עם לקוחות חדשים. המהפכה במחשבה הולידה מהפכה במציאות. ואני ממליצה מאד להקשיב לשיעור המצוין הזה ולהתחזק במידת הביטחון. http://www.youtube.com/watch?v=3S3shomjzOE

 

שתזכו ליותר טוב ממה שאתם חושבים שמגיע לכם

לפני  הרבה שנים, מזמן מזמן. יצאתי עם בחור מתוק מדבש, אבל התלבטתי לגביו. הוא הציע שנלך לשיעור של הרב יצחק באזנסון ובסיום השיעור נכנס לקבל ברכה. ואכן כך פעלתי, ישבתי והקשבתי לשיעור ומיד לאחריו השתרכתי אחרי תור ארוך של תלמידים שחשבו גם הם על אותו הרעיון. משהגיע תורי סיפרתי שאני יוצאת עם בחור ומתלבטת לגביו. הרב הביט בי בעיניו הטובות והעמוקות ובירך אותי: "שתזכי להרבה יותר טוב ממה שאת חושבת שמגיע לך"

 שתזכי להרבה יותר טוב ממה שאת חושבת שמגיע לך, איך לפרק את המשפט הזה, על מה לשים את הדגש? שאזכה ליותר טוב, זה כולם מברכים. אבל יותר טוב ממה שאני חושבת שמגיע לי, זה חידוש. האם אני לא חושבת שמגיע לי יותר טוב? ימים רבים הלכתי עם השאלה הזו ורק עכשיו אני מתחילה להבין כמה חוכמה גדולה ונפלאה קיימת במשפט הזה.

הרב ישראל יצחק בזאנסון

 לפעמים כשאנחנו במייצרים אנחנו פשוט לא מסוגלים להפנים שיכול להיות לנו טוב יותר. אנחנו מפחדים שאם נעזוב את המוכר והבטוח אז יהיה לנו הרבה יותר רע, ובגלל זה אנחנו ממשיכים לעשות את מה שעשינו אתמול. אם רק מישהו היה לוחש לנו שמעבר לפינה ממתין לנו מקום טוב הרבה יותר היינו פועלים אחרת.

יש לי ידיד למשל שחי בזוגיות עשר שנים עם אותה הבחורה, הוא כמובן תמיד התלבט לגביה וזה אכל אותו מבפנים ימים כלילות. אבל הוא חשב לעצמו שבסך הכול היא בחורה נהדרת ומה יחכה לו בחוץ? כשהוא סוף סוף אזר אומץ ועזב את הבית אחרי חודש בלבד הוא פגש מישהי שמתאימה לו כמו כפפה ליד ומאז הם חיים באושר יחדיו. יש לי חברה שעבדה תחת בוס שרדה בה וציער אותה יומם וליל, היא חיה בתחושה של עכברה מבוהלת ושנאה להגיע למשרד, אבל כולם אמרו לה שאין מה לעשות צריך להתפרנס. יום אחד היא אזרה אומץ ופנתה למנכ"ל ואמרה לו שהיא עוזבת כי היא ראויה ליותר, ראו זה פלא, היא קודמה בתפקיד ושובצה במחלקה אחרת נהדרת.

 אנשים לא מבינים שהם אלו שמגדירים את המציאות, ברגע שהם חושבים באופן מצומצם, החיים שלהם משקפים להם צמצום. הרבה פעמים למשל אני פוגשת בבחורות שכל הזמן נקלעים לדרכן בחורים מאכזבים. איך זה קורה לי בפעם אחר פעם? הן שואלות את עצמן ולא מבינות שהן פשוט עדיין לא בירכו את עצמן שתזכי ליותר טוב ממה שאת חושבת שמגיע לך.

הרב ישראל יצחק בזאנסון

הייתה לי תקופה בחיים שלא הייתה לי עבודה וחסר לי כסף, ובכן הגיתי רעיון לעמוד במדרחוב ולהעלות מופע רחוב שבו אכתוב לאנשים מסרים על החיים שלהם בתמורה למטבעות שיזרקו לי. זה היה מופע מאד מוצלח, ובסופו הצלחתי לאסוף מידי יום הרבה מטבעות אבל הדאגה הכלכלית עדיין שרתה על פני. למרות שאי אפשר היה לראות אותה כי לבשתי מסכה מיוחדת למופע, לא ידעתי האם אצליח להשיג את המשרה בטלוויזיה בה חשקתי והאם אצליח יום אחד להתפרנס באופן שוטף. לפני שבועיים עברתי ליד אותה הפינה שבה נהגתי לעמוד במדרחוב ושאלתי את עצמי מה הייתי לוחשת לאותה דינה באוזן אם הייתי רואה אותה היום מהמקום שבו אני יודעת שיכול להיות כל כך טוב ושהצלחתי להשיג את כל מה שרציתי. הייתי לוחשת לה שלא תדאג היא עוד תקבל הרבה יותר טוב ממה שהיא מסוגלת בכלל לדמיין.

כולנו מכירים את זה, אנחנו רוצים לעבור עבודה, שכונה, רוצים שהזוגיות שלנו תשתפר, שהילדים שלנו יקשיבו לנו יותר. אבל אנחנו לא באמת מאמינים שאנחנו ראויים וזה עיקר העבודה הנפשית, לדעת שאפשר וצריך לקבל מציאות שבאמת תואמת את מה שאנחנו מרגישים שמגיע לנו.

 אני מאחלת לכולנו שנזכה ליותר טוב ממה שאנחנו חושבים שמגיע לנו. אמן

הרב יצחק ישראל בזאנסון

איך לבקש סליחה ?

רק פעם אחת בחיי ראיתי אנשים מתפללים סליחות כפי שבאמת ראוי. זה היה במאהל למען שחרור גלעד שליט, חמש שנים אחרי שהבחור עדיין בשבי. כשלפתע הגיחה בפאתי המאהל חבורת בני נוער, לא מלח הארץ, לא בוגרי סיירות. אלא בני נוער שנראים כאילו זה עתה שבו מבילוי בקניון עם חברותיהן. מיד שלפו את הכיפות שתמיד נמצאות בכיס. חילקו את סדר הסליחות והחלו להתפלל.

הם התפללו כאילו כל מילה יש בכוחה לשחרר את גלעד שליט, כל מילה בסליחות פתאום נראתה קשורה כל כך.  "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה דֶבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וּשְׁבִי וּמַשְׁחִית וְעָון וּשְׁמַד מִבְּנֵי בְרִיתֶךָ, אבינו מלכנו הצמח לנו ישועה בקרוב! " החלה לנשב רוח של סתיו ואני הצטמררתי כולי. בני הנוער הביטו רק על נקודה אחת, אל השמיים. וככל שהסליחות התקדמו הם זעקו ושעו אל האלוהים כאילו שעד סוף הסליחות הוא חייב לשמוע להם ולשחרר את הבחור. הם בכו ושרו והתחננו כל כך שיכולתי להרגיש את הסדק ברקיע הכבוד נפתח. שלושה חודשים אחרי התפילה שלהם, שוחרר גלעד שליט, כמובן שרק אני ידעתי למה.

צויר על ידי שמעון לבקוביץ', שמן על בד 50/70 

 כך צריך אדם להתפלל כאילו כל חייו תלויים לו מנגד כשהוא הוגה את המילים, כאילו שיש בכוחה של כל מילה להשפיע ולשנות את גורל חייו. כאילו שיש בכוח תפילתו לשחרר את עצמו מתוך השבי ושהתפילה תביא אותו לגאולה אמיתית בקרוב.

בראש השנה ממליכים את הקב"ה אבל זה גם יום דין . ,וְיאמְרוּ הִנֵּה יום הַדִּין. לִפְקד עַל צְבָא מָרום בַּדִּין. כִּי לא יִזְכּוּ בְעֵינֶיךָ בַּדִּין. וְכָל בָּאֵי עולָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרון"  מה שמצחיק הוא שאם היינו מבינים שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו בלי תנאים תמיד תמיד בלי קשר לכמות החטאים שלנו, היינו ניגשים אל היום הזה אחרת.

שנזכה לדעת להתפלל, שנזכה לכל הישועות בגשמי וברוחני בנסתר ובנגלה. שנה טובה בין אדם למקום, בין אדם לחברו, וגם בין אדם לעצמו.