הפתעה, גם לחילונים יש רגשות

 

תודה רבה לכל מי שהצטרף לבלוג שלי בשבוע החולף, התגובות שלכם מרגשות ומחממות את הלב. בשבוע האחרון כותרות העיתונים עסקו בפתיחת בתי עסק בשבת ובמדינה יהודית דמוקרטית. אז מה יש לי לומר על כך? כמה מחשבות לכבוד שבת קודש.

מידי ערב שבת אני נוהגת להדליק נרות, להתלבש יפה ולשים פעמי אל בית הכנסת. בדרך אני מתבוננת כיצד השקיעה צובעת את בתי השכונה באור רך, מביטה במתפללים נוספים העושים את דרכם וממהרים למנחה. לאורך הרחוב חנויות מוגפות, שבת יורדת על העיר. ובאמצע הרחוב, בדיוק בין הבית שלי לבית הכנסת המקומי ניצבת בגאון חנות הטיב טעם המקומית, ונראה שהשבת רק עושה עמה חסד. תור ארוך של אנשים משתרך שם אל הקופה, כאילו המבול בדרך וזו השעה היחידה עלי אדמות שניתן להמשיך ולקנות בה מצרכים.

אני מודה שלהסתגל אל צורת השבת הזו היה לי די קשה. בהתחלה כעסתי על החנות ועל האור הירוק המהבהב שלה . אח"כ כעסתי על האנשים שעומדים בתור, כאילו שלא יכלו לעבור שם דקה קודם. אחר כך  פשוט חיפשתי שביל עוקף שבו ניתן עדיין לשמוע את השבת יורדת על הרחוב . אבל בסוף החלטתי פשוט להתבונן.

התבוננתי באנשים העומדים בקופה ומצרכים בידם, ניסיתי לחשוב למה הם שם וגיליתי שיש להם כנראה צורך. אולי הם לא נולדו כמוני אל תוך מנגנון אוטומטי של הדלקת נרות שווה הפסקת אש. אולי יש להם חיים אחרים קצת משלי. חזרו בדיוק מהעבודה, נגמר החלב בבית. אולי אין להם בכלל יכולת השוואה בין שבת של שקט לשבת של רעש. ואולי הם פשוט חייבים עכשיו דחוף משהו, ותודה לאל שיש איזו חנות פתוחה בסביבה. סתם אנשים, אנושיים.

שבת שלום

פעם נהגתי לחשוב שאדם חילוני צריך לכבד אותי כאישה דתיה. מה, זה לא ברור? אם אתה קולגה שלי, אנא השתדל לקיים פגישות במסעדה כשרה. אם אתה מגיע לבית הכנסת שלי, אנא שים כיפה על ראשך. אם את עוברת ברחוב שלי, אנא השתדלי להיות צנועה. אם אתה גר במדינה שלי, אנא סגור בשבת  את חנותך. רק דבר אחד אני מבקשת, אל תפגע ברגשותיי הדתיים. אבל היי רגע, מה עם רגשות של חילונים?

כן , מסתבר שגם לאדם חילוני יש רגשות, יש לו צרכים, בית, עבודה, ילדים לטפל בהם. ובכל פעם שאתה מכריח אותו לעשות משהו שהוא לא טבעי עבורו הוא גם מרגיש שלא מכבדים את קדושת החילוניות שלו. בסה"כ בוא נודה על האמת מדובר בתחרות כיפוף ידיים שבה כל אחד שיישאר חזק בעצם יחליש את הצד השני.

קצת נמאס לי בשנים האחרונות לדרוש שיכבדו אותי או את רגשותיי. כבוד זה משהו שמקבלים, לא משהו שלוקחים. בסקר שנערך בשבוע האחרון עולה כי חמישים ושמונה אחוזים מהדתיים חושבים שחנויות צריכות להיות סגורות בשבת. אני בטוחה שלכל דתי יש את הסיבה שלו, אולם נדמה לי שהסיבה המרכזית היא הרצון שהתל אביבים יואילו בטובם לכבד את השבת. הוויכוח על אופייה של מדינה יהודית הוא ויכוח של שנים ארוכות, והוא כולל בתוכו גם את עניין שמירת השבת. אבל לא רק, הנה הצעת חוק הלאום מהימים האחרונים המבקשת לשנות את המדינה מיהודית דמוקרטית ליהודית 'בעלת משטר דמוקרטית'.

אז נכון, לרגע קט ישנה אשליה של תחושת הכוח שניתן באמצעות חוק לקבוע את אופייה של המדינה. אבל הרשו לי לפרק את הבועה החביבה הזו. אופייה של המדינה נקבע על ידי אזרחיה ועל ידי המציאות המוכתבת מהיום יום. לא ניתן להכיל חוקים שאין להם באמת עוגן במציאות של 2013.

כאשר אלפי אנשים אינם חוגגים את השבת שלהם בצורה המסורתית, אלא בבילוי בבתי קפה או בחנויות. החוק אולי טכנית יכול להגיף להם את התריסים, אבל לא לשנות להם את התודעה. כבחורה דתייה שומרת שבת, כשרות, ושאר דברים נפלאים. אין לי שום כוונה שבעולם לכפות על אדם אחר בניגוד לרצונו את מערכת החיים שלי, בדיוק כפי שאני מבקשת ממנו לא לכפות עלי ערכיים הסותרים את אמונתי.ולנו הדתיים אני מאחלת שבת של שלום. עשו אהבה ולא מלחמה .

הטור הזה התפרסם בnrg מעריב יהדות. תוכלו לראות את התגובות לטור בקישור הבא 

צילום לילך בן צבי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s