6

שתזכו ליותר טוב ממה שאתם חושבים שמגיע לכם

לפני  הרבה שנים, מזמן מזמן. יצאתי עם בחור מתוק מדבש, אבל התלבטתי לגביו. הוא הציע שנלך לשיעור של הרב יצחק באזנסון ובסיום השיעור נכנס לקבל ברכה. ואכן כך פעלתי, ישבתי והקשבתי לשיעור ומיד לאחריו השתרכתי אחרי תור ארוך של תלמידים שחשבו גם הם על אותו הרעיון. משהגיע תורי סיפרתי שאני יוצאת עם בחור ומתלבטת לגביו. הרב הביט בי בעיניו הטובות והעמוקות ובירך אותי: "שתזכי להרבה יותר טוב ממה שאת חושבת שמגיע לך"

 שתזכי להרבה יותר טוב ממה שאת חושבת שמגיע לך, איך לפרק את המשפט הזה, על מה לשים את הדגש? שאזכה ליותר טוב, זה כולם מברכים. אבל יותר טוב ממה שאני חושבת שמגיע לי, זה חידוש. האם אני לא חושבת שמגיע לי יותר טוב? ימים רבים הלכתי עם השאלה הזו ורק עכשיו אני מתחילה להבין כמה חוכמה גדולה ונפלאה קיימת במשפט הזה.

הרב ישראל יצחק בזאנסון

הרב ישראל יצחק בזאנסון

 לפעמים כשאנחנו במייצרים אנחנו פשוט לא מסוגלים להפנים שיכול להיות לנו טוב יותר. אנחנו מפחדים שאם נעזוב את המוכר והבטוח אז יהיה לנו הרבה יותר רע, ובגלל זה אנחנו ממשיכים לעשות את מה שעשינו אתמול. אם רק מישהו היה לוחש לנו שמעבר לפינה ממתין לנו מקום טוב הרבה יותר היינו פועלים אחרת.

יש לי ידיד למשל שחי בזוגיות עשר שנים עם אותה הבחורה, הוא כמובן תמיד התלבט לגביה וזה אכל אותו מבפנים ימים כלילות. אבל הוא חשב לעצמו שבסך הכול היא בחורה נהדרת ומה יחכה לו בחוץ? כשהוא סוף סוף אזר אומץ ועזב את הבית אחרי חודש בלבד הוא פגש מישהי שמתאימה לו כמו כפפה ליד ומאז הם חיים באושר יחדיו. יש לי חברה שעבדה תחת בוס שרדה בה וציער אותה יומם וליל, היא חיה בתחושה של עכברה מבוהלת ושנאה להגיע למשרד, אבל כולם אמרו לה שאין מה לעשות צריך להתפרנס. יום אחד היא אזרה אומץ ופנתה למנכ"ל ואמרה לו שהיא עוזבת כי היא ראויה ליותר, ראו זה פלא, היא קודמה בתפקיד ושובצה במחלקה אחרת נהדרת.

 אנשים לא מבינים שהם אלו שמגדירים את המציאות, ברגע שהם חושבים באופן מצומצם, החיים שלהם משקפים להם צמצום. הרבה פעמים למשל אני פוגשת בבחורות שכל הזמן נקלעים לדרכן בחורים מאכזבים. איך זה קורה לי בפעם אחר פעם? הן שואלות את עצמן ולא מבינות שהן פשוט עדיין לא בירכו את עצמן שתזכי ליותר טוב ממה שאת חושבת שמגיע לך.

הרב ישראל יצחק בזאנסון

הרב ישראל יצחק בזאנסון

הייתה לי תקופה בחיים שלא הייתה לי עבודה וחסר לי כסף, ובכן הגיתי רעיון לעמוד במדרחוב ולהעלות מופע רחוב שבו אכתוב לאנשים מסרים על החיים שלהם בתמורה למטבעות שיזרקו לי. זה היה מופע מאד מוצלח, ובסופו הצלחתי לאסוף מידי יום הרבה מטבעות אבל הדאגה הכלכלית עדיין שרתה על פני. למרות שאי אפשר היה לראות אותה כי לבשתי מסכה מיוחדת למופע, לא ידעתי האם אצליח להשיג את המשרה בטלוויזיה בה חשקתי והאם אצליח יום אחד להתפרנס באופן שוטף. לפני שבועיים עברתי ליד אותה הפינה שבה נהגתי לעמוד במדרחוב ושאלתי את עצמי מה הייתי לוחשת לאותה דינה באוזן אם הייתי רואה אותה היום מהמקום שבו אני יודעת שיכול להיות כל כך טוב ושהצלחתי להשיג את כל מה שרציתי. הייתי לוחשת לה שלא תדאג היא עוד תקבל הרבה יותר טוב ממה שהיא מסוגלת בכלל לדמיין.

כולנו מכירים את זה, אנחנו רוצים לעבור עבודה, שכונה, רוצים שהזוגיות שלנו תשתפר, שהילדים שלנו יקשיבו לנו יותר. אבל אנחנו לא באמת מאמינים שאנחנו ראויים וזה עיקר העבודה הנפשית, לדעת שאפשר וצריך לקבל מציאות שבאמת תואמת את מה שאנחנו מרגישים שמגיע לנו.

 אני מאחלת לכולנו שנזכה ליותר טוב ממה שאנחנו חושבים שמגיע לנו. אמן

 הרב יצחק ישראל בזאנסון

הרב יצחק ישראל בזאנסון

2

אולי תשתקו כבר

לא מזמן, באחד הלילות שטופי הגשם החורפי, מצאתי את עצמי בנסיעת לילה בכביש מתפתל סמוך לבקעה. הגשם היכה בעוז על השמשה הקדמית והכביש חסר היה תאורה. כך כשאני נוסעת על שלושים קמ"ש מפאת הראות, חיפשתי בין תחנות הרדיו תכנית שתצליח להחזיק אותי ערה שאגיע ליעד המבוקש. כמו תמיד בשעות הלילה של חצות פלוס נפלתי על איזו תכנית משוררים. בתוכנית התנהל ראיון בשידור חי עם משוררת שתקריא משיריה לצד תובנות. למרות שפחדתי להירדם בחרתי להאזין לתכנית, כי הקול של המשוררת עלומת השם היה מרגיע למדי.

אורית גדלי, כך התברר שקוראים למשוררת. והיא לא דיברה על שירה כי אם על שקט ושתיקה. היא סיפרה שהיא התבוננה הרבה זמן בשיחות בין אנשים וראתה שבעצם אנחנו לא משוחחים אחד עם השני, אלא עסוקים בלהפריע אחד לשני. כמעט כל שיחה בין בני אנוש היא בעצם הפרעה אחד לשני. האחד מנסה לדבר השני קוטע אותו ורוצה לספר לו משהו על עצמו, השני עסוק באותו זמן לחשוב על הדבר הבא שהוא רוצה להגיד. אין הקשבה אמתית. היא סיפרה על מפגש בין חברות שבו כל אחת דיברה עשר דקות והאחרות רק הקשיבו לה וכמה פתאום השיח השתנה לטובה, כמה השיחה תרמה. במקום דיבורי סרק שכל אחת זורקת לחלל האוויר.  "לכן" אמרה המשוררת "בשירה שלי אני מתרכזת ברווח שבין המילים, אני לא שואלת את עצמי מה לכתוב אלא יותר מה למחוק"

אולי זה היה החושך, אולי הגשם, אולי נימת קולה. אבל משהו גרם לי לחשוב על המילים בימים שאחרי התכנית בחצות. "אנחנו לא מקשיבים, אנחנו עסוקים בלהפריע". בימים שאחרי התאמנתי תוך כדי שיחות עם אנשים לנסות רגע להקשיב להם עד שיסתיים להם הדיבור ורק אז לפטפט את עצמי. זו הייתה מלאכה כל כך קשה, שאני מודה שפשוט נכשלתי בה לחלוטין. שמתי לב שאני פשוט לא סותמת את הפה. עסוקה בלמסור קטעי מידע שאני בטוחה שהם חכמים, ולהקשיב רק למקרים קיצוניים של אנשים שממש זקוקים לכך.

פתאום הבנתי כמה אני חסרת הקשבה. גם בתחום הזוגי למשל, שבו צד אחד מנסה להגיד לי דבר מה ואני עסוקה רק בלחשוב איך אוכיח לו שהוא כל כך לא צודק ושאילו הגרסה שלי למציאות היא הדבר הכי חכם עלי אדמות. ואני לא עסוקה רק במחשבה, זה ממש פיזי, הצורך לסתום לשני את הפה מיד עם פניני חכמה משלך. אני שמה לב איך הגוף שלי דרוך והידיים מכווצות כי יש לי משהו חשוב להגיד. ומה יש לצד השני לומר, זה כבר דבר משני.

וזה נשמע כל כך פשוט, הרי כל המורים הרוחניים הגדולים בעולם מדברים על כך שהקשבה היא הבסיס לכל דבר 'לא מצאתי לגוף טוב אלא משתיקה' 'קול דממה דקה'  וכו'  אז מה הבעיה שלי פשוט להקשיב? הבעיה היא שבתוך תוכי אני חושבת שאם אני לא ידבר, אני יעלם, אני לא אהיה קיימת, לא אהיה נוכחת. שהרי המילים הם הצד החזק שלי, שמגדיר אותי ומה אני אהיה בלעדיהם?

כך בשבוע האחרון מצאתי את עצמי בתאטרון אבסורד שבו אני מתפרצת כל רגע אל מילותיו של בן שיחי ואז אני מבקשת 'סליחה סליחה סליחה'. או מנסה להקשיב בעיני עגל לסתום את הפה ומרגישה פתאום כמו איזו אישה קטנה שאין לה מילה משלה. התחלתי להאריך את טווח ההקשבה מחמש עשרה שניות, לשלושים, ואפילו כמעט לדקה. זו משימה כל כך קשה. אבל הבנתי פתאום שאם אצליח בה אז אקבל עולם ומלואו. וגם הצד השני. שאם באמת אצליח להקשיב אז אולי יש לי סיכוי לבנות זוגיות טובה, הורות טובה, או בקיצור להצליח קצת יותר בחיים.

אנחנו חיים בדור שלם של הפרעת קשב וריכוז, של חוסר יכולת להבין מה השני אומר מפני שאנחנו עסוקים בלהשליך עליו את התובנות השמימיות שלנו. הפייסבוק והטוויטר לא עוזרים במיוחד לקקפוניה בעולמנו. הם רק מרגילים אותנו לשוב ולהשליך מילים על אחרים כדי להרגיש כמה אנחנו קיימים. זה מצחיק איך תכנית רדיו בשעת חצות יכולה להפוך את עולמי לשעה קלה, לגרום לי להתאמן על הקשבה. ואם גם אתם רוצים שיעורי בית לשבת הקרובה, כשיושבים בחיק חברים או משפחה. נסו להקשיב למישהו חמש דקות בלי הפרעה. אשמח אם תספרו לי איך ההרגשה. שבת שלום

Dina97@gmail.comתמונה לבלוג הקשבה