קריאת מצוקה נרשמה על קיר הפייסבוק שלי, חברה טובה מחפשת עבודה. היא מוכשרת, חכמה עם נסיון רב בשיווק מחפשת עבודה כבר שנה. הקריאה שלה מתחברת לבקשות רבות של חברים בשנה האחרונה הנוגעות לחיפוש עבודה. מתחברת לגל של עשרות אלפים אנשים מחוסרי עבודה בישראל כפי שהעובדות מתפוצצות לנו בפנים בישראל 2013 בתכנית 'המערכת' עם מיקי חיימוביץ' שמספרת לי שאחד מכל ארבעה אנשים בישראל מחפש עבודה. ריבונו של עולם!
בכיתי תוך כדי שידור התכנית, כאב לי על האנשים, על הפרנסה, על המשפחות על הילדים. אך יותר מכל כאבה לי העובדה שאנשים בלי עבודה מאבדים לפעמים את כל ההגדרה האישית שלהם. כששואלים אותם מה אתם עושים? האם אומרים כלום. כי הם לא זוכרים מה הם עוד חוץ מעבודה. רציתי לרוץ לרחובות ולהציע עבודה לכולם אבל יותר מזה רציתי לצעוק להם: אתה זה לא העבודה שלך !
בכל פגישה אם אדם ישראלי נשאלות תמיד שלוש שאלות מרכזיות: איפה אתה גר, מאיפה אתה במקור, מה אתה עושה. על השאלה הראשונה והשנייה די קל לענות. אבל על השאלה מה אתה עושה בחיים, קשה יותר לענות. מה אומר? האם אציין את המקצוע אותו למדתי באוניברסיטה, האם אפרט את החלום המקצועי שלי, או שמא אגלה את האמת במה אני עוסק עכשיו. ומה צריך לענות אדם שאינו עובד כרגע במקום עבודה מסודר. האם זו אמת להגיד שהוא לא עושה כלום? הרי היום שלו מלא באלף ואחת אירועים קטנים ומרגשים גם אם הוא חתום בלשכה.
גם אם אתה לא מתפרנס כרגע מהמקצוע שלך, זה לא אומר שאתה כלום. אנשים מבלבלים בין מקצוע לבין פרנסה. האם מורה שלא עובדת כבר שנתיים מפסיקה להיות מורה? האם אדם שעסק בעיתונות עשרים שנה למשל ויוצא לפנסיה, הוא כבר לא עיתונאי?
אמא שלי התקשרה אלי היום וסיפרה לי שהיועצת העסקית שלה טוענת שהאמנות שלה לא ריווחית, אי אפשר להתפרנס ממנה. "אז מה?!" שאגתי על אמא שלי בטלפון. "השאלה היא לא האם את מרוויחה מהעסק שלך או לא. השאלה היא רק אחת במה את רוצה להתעסק. וחוץ מזה יצאת לפנסיה אז תרגישי בנוח להקדיש כל יום ארבע שעות למקצוע האמיתי שלך: אמנות".
המקצוע שלך הוא לאו דווקא הפרנסה שלך
אבא שלי לעומתה, לא מרגיש צורך להתנצל. הוא כותב בכל יום שניים שלושה שירים וטורח להקריא אותם לכל מי שחפץ בכך. כששואלים אותו מה הוא עושה בחיים הוא עונה משורר. אבא כבר הגיע לשיר מספר 4978 והיד עוד נטויה לרשום את כל אשר על ליבו. הוא לוקח מאד ברצינות את המקצוע שלו אפילו שהוא לא ראה ממנו שקל. אז מה את עושה בחיים? תמיד שואלים ואני עונה עיתונאית. אפילו שאני כבר לא עובדת באף גוף תקשורת כבר קרוב לשנה ואפילו שעכשיו אני בכלל פרסומאית. למה לא להגיד עיתונאית, האם מקצוע נחשב רק כאשר אתה מקבל עליו משכורת חודשית? האם אדם שעסק בעיתונות עשרים שנה למשל ויוצא לפנסיה, הוא כבר לא עיתונאי? האם עיתונאי זו מהות או שמא זו פרנסה שמישהו חייב לשלם לך עליה.
"הפרנסה שלך זה לאו דווקא המקצוע שלך" אמרתי לאחד מהקוראים שלי שכאב לו שהוא לא עובד כבר שלוש שנים, גם הוא כמו אבא שלי מעדיף לכתוב שירים. אבל הוא מרגיש כל כך אשם. כי הסביבה שופטת אותו על כך. מישהו החליט פעם שאם אדם לא מקבל משכורת אז זה נקרא שהוא לא עובד, ואם הוא לא עובד אז הוא בטלן. כמה שאני לא מסכימה עם הקביעה הזו.
רוב המובטלים הם ממעמד הביניים
אנשים שמחפשים עבודה עוברים גיהינום חברתי. כי בכל מפגש שלהם אם אנשים נשאלת תמיד השאלה השלישית: מה אתה עושה. כמה שזה קשה להגיד לאנשים שאתה לא קם בבוקר והולך לאיזה משרד מפוקפק אלא מכין לעצמך קפה וכותב את שירת חייך, ושזה אפילו ממלא אותך מאד וגורם לך אושר. גבר שלא הולך לעבודה הוא גבר שאשתו עצובה. האם זו האמת? ואולי עד שהוא ימצא פרנסה הוא יוכל לעסוק במה שהוא אוהב באמת, במהות שלו: לעבוד בגינה, לשמוע יצירות ולקטלג אותן, ללכת להתנדב, להקשיב לאשתו, לקבל את הילדים מהגן.
אז הגיע הזמן שנעשה סדר, אתה זה לא הפרנסה שלך, יש פרנסה ויש מקצוע. יש פעולות שעושים על מנת להתפרנס מהן ויש פעולות שעושים כדי לבטא את האני הפנימי שלך. והטובים ביותר גם יודעים לשלב בין השניים .
בפעם הבאה ששואלים אתכם מה אתם עושים בחיים, נסו לדבר על מה שאתם אוהבים באמת. בלי להתנצל ובלי לגמגם, בלי לחשוב האם אני צריך לספר על הפרנסה שלי, על שעות העבודה שלי. אתם זה מי שאתם גם אם לא משלמים לכם על זה. ואם בכל זאת יש לכם עבודה להציע למישהו, זו כרגע המצווה הכי גדולה בעולם, הכי מרגשת והכי מצילת נפש אחת מישראל.
דינה אברמסון 