0

מתי בפעם האחרונה עשית חסד עם אשתך ?

בסיום שבוע של בחירות מקומיות אני שואלת את עצמי איך זה שכל כך הרבה אנשים אצו רצו להבטיח הבטחות של חינוך, פרנסה, תרבות ואהבה לכל הערים בישראל לפני שהם מצאו זמן להבטיח זאת למשפחה שלהם.

מפיתוח לטיפוח, קודם כל בבית

מפיתוח לטיפוח, קודם כל בבית

השבוע קיבלתי אל המייל את המילים הבאות. "כתב רבי חיים ויטאל : ישנם בני אדם אשר מטיבים עם זולתם ועושים חסד עם אחרים אולם עם נשותיהם ובני ביתם אינם מטיבים ושוחקים ליום אחרון לאמר שבבואם לבית דין של מעלה יפתחו להם שערי גן עדן. אבל אוי להם ואוי לנפשם כי לא ידעו ולא יבינו שכל מעשי החסד שלהם הבל ורעות רוח כי בראש ובראשונה יש לאדם לעשות חסד עם אשתו ובניו וענייך קודמים ורק אז יחשב לו החסד אשר הוא עושה עם אחרים".

חשבתי שזה משפט יפה, אולי אדביק אותו על הקיר שלי בפייסבוק למרות שהוא נורא דתי ומי בכלל ירצה לקרוא כזה דבר בבוקר יום חול. כמה הופתעתי כשתוך מספר שעות זכה הכתוב לרוץ ברשת עם שיתופים רבים ומאה חמישים אנשים שאהבו את מה שכתוב. ניסיתי לחשוב מדוע הכתוב הזה נגע בכל כך הרבה אנשים. למה כל כך הרבה אנשים חשו צורך לשתף אותו על הקיר שלהם? מדוע המילים הללו נגעו גם בי?

אולי מפני שאנחנו אכן שמים את המשפחה תמיד בסוף סדרי העדיפויות. אם תשימו לאנשים שאלון מה הכי חשוב להם בחיים. הם תמיד ישימו את המשפחה או הבריאות בראש סדרי העדיפויות. אבל אם אנחנו מסתכלים כמה דקות ביממה אנחנו בפועל מקדישים למשפחה שלנו. לפעמים התשובה מביישת. אנחנו משוחחים מעט מידי, עוזרים בקושי, לא מתראים מספיק. לעומת זאת מספר השעות שאנחנו עושים חסדים עם אחרים כולל עם הבוס שלנו בעבודה, או עם חברה שצריכה עזרה כפול ומכופל.

facebookparents

כל כך הרבה אנשים רצים לעזור לכל העולם ואשתו כשמי שצריכה אותם הכי הרבה זו האישה שלהם. כל כך הרבה זוגות מתקשים לזכור מתי הפעם האחרונה שהם ישבו סתם כך בנינוחות מלאה כשהבעל מקשיב במלוא תשומת הלב לאשתו ומפנה לה את כל זמנו כדי לשמוע ולהקשיב לה. שזה החסד הכי חשוב שאפשר לעשות עם אישה. מתי בפעם האחרונה שיתפתם את הילדים שלכם במה שעובר עליכם ושמעתם מהם בחזרה ולא רק הסתפקתם בשאלות אכלתם? הכנתם שיעורי בית? יופי יופי וחזרתם לעיין באייפון.

הבחירות האחרונות לרשויות המקומיות הוכיחו שאנשים מוכנים להשקיע מיליונים בפרסום שמם ובהאדרת כוונתם לסייע לכל עיר בישראל להיחלץ מכל המשברים ולהגיע אל עתיד טוב יותר. אבל מתי בפעם האחרונה השקענו אנחנו בבית שלנו במסע פרסום שמתחייב לכל בני ביתנו שנדאג להם למצע של חינוך טוב יותר, פרנסה יותר ברווח, וחוגי תרבות ופנאי.

אהבה ברוח פרשת השבוע

אהבה ברוח פרשת השבוע

עניי עירך קודמים זה גם חסד לעצמך. לפני שאנחנו רצים לעשות חסדים עם כל העולם ואשתו כדאי שנעשה חסד קודם כל עם האני הפרטי שלנו. נפנה קצת זמן לעצמנו, להקשבה אל ליבנו. נרשה לעצמנו דברים שכבר מזמן היינו צריכים לעשות ולא מצאנו להם אף פעם זמן. חסד זה קודם כל לעצמנו, לבני ביתנו, אחר כך כשנאהב באמת את עצמנו את ילדנו ונשותינו מאליו תהיה בנו די אהבה כדי לחלוק אותה עם שאר העולם.

שבת שלום

1

ביקשתם את שאהבה נפשכם ולא מצאתם? פנוי למחלקת האבדות בירושלים.

כדרכי בקודש, שוב שכחתי את התיק שלי כשירדתי מהאוטובוס. אני נוטה לאבד את הכול : כרטיסי אשראי, ארנקים, תיקים, לפעמים גם את עצמי. אחרי שבועיים התקשרו מהמשטרה לאימא שלי החכמה שזכרה לרשום על התיק את הטלפון בבית. וכך הוזמנתי אחר כבוד אל מחלקת האבדות של המשטרה בירושלים. כבר שנים הם שם באותו המבנה עם שני האריות השומרים עליו. שומרים עבורכם את כל מה שאיבדתם אי פעם.

ביקשתי את שאהבה נפשי

ביקשתי את שאהבה נפשי

ובפנים, פלאי פלאים כמו בעליסה בארץ הפלאות: אופניים קטנות, אופניים גדולות, ארנקים גדושים בכסף, תעודות זהות, תיקים אדומים, תיקים כחולים, מפתחות לרכב, מפתחות לבית. הכול מתויג ומסומן. לא להאמין מה אנשים שוכחים קסדות, גיטרות, ואפילו ילדים שנאבדים והאמהות המובהלות מגיעות כדי לאסוף אותם.

כל הפריטים מסומנים, נסרקים, והמשטרה כמו במקרה שלי מנסה בכל כוחה לאתר את הבעלים. הדבר המוזר הוא שאנשים שאבד להם משהו פשוט לא טורחים לחפש אותו. ישנם למשל סכומי כסף רבים שמגיעים למשטרה לאחר שאזרחים טובים, ביניהם דתיים שרואים בזאת מצוות השבת אבדה מביאים אותם למשטרה. למשטרת תל אביב הגיע פעם סכום של תשעת אלפים שקלים והיד עוד נטויה. אבל מסתבר שכולם יודעים להיכן לצלצל כשהם מצאו משהו, אך לעומתם האנשים שאיבדו לא טורחים לעשות את זה, הם פשוט התייאשו.

ואני חשבתי  כמה שזה אבסורד איך שכל הארנקים פשוט שוכבים שם יחד עם אלף חפצים אחרים שבוודאי יקרים לבעליהם אבל בעליהם פשוט התייאשו מלחפש אותם. וכמה שזה חשוב כשמחפשים את אהבת האמת לדעת שהיא בוודאי שוכנת באיזשהו מקום, וכמה שזה חיוני להמשיך ולחפש.

"האם יש אנשים שמגיעים לכאן כדי למצוא את שאהבה נפשם" שאלתי את השוטר מסביר הפנים שטיפל בי "כל הזמן יש אנשים שמגיעים לכאן כדי לעשות הומור" הוא השיב "מה למשל?" תהיתי "למשל דופקים בדלת ושואלים אם מצאנו את האישה שהם מחפשים, או אנשים שמגיעים ואומרים הלכתי לאיבוד אולי אתם יכולים לעזור לי למצוא את עצמי?"  שתדעו, אם איבדתם את שאהבה נפשכם, אתם מוזמנים לסור אל מחלקת האבדות בירושלים שם כבר ידעו לתת לכם תשובה.

השבת געגוע מצווה גדולה

השבת געגוע מצווה גדולה

ואם כבר בהשבת אבידה, נתקלתי השבוע במושג חדש שנקרא השבת געגוע. על עץ בעין כרם מצאתי את השלט הבא : "השבת געגוע. חיפשנו באמת שחיפשנו במקומות אחרים, נסענו עד וונציה , עברנו דירה , הכרנו חברים חדשים אבל אנחנו מתגעגעים אליכם, אם מישהו שומע על דירה פנויה, תודיעו לנו".

אחרי השלט הזה הבנתי שזה לא מספיק רק לחפש את האהבה, צריך גם להודיע על כך לאחרים שידעו שאתם מחפשים.

וגם יש אנשים כמוני, שכבר מצאו מזמן את שאהבה נפשם והם רק צריכים לדאוג שלא לאבד אותה.

שנזכה למצוא את כל האבדות, הגעגועים והאהבות, שנדע שתמיד ממתינים לנו מישהו, איפושהו.

498