0

הר הבית בידנו ?

לכבוד שלושת השבועות טור עם מחשבות ושאלות ליהודה גליק דובר התנועות למען המקדש. 
מר גליק היקר,

בשנתיים האחרונות התחלתי לעקוב אחר פעילותך למען הר הבית והמקדש. אפילו הדרכת אותי בסיור ברחבת הר הבית ויכולתי לחוש את ההתרגשות האדירה שלך שהדביקה את כל הנוכחים. אני פונה אלייך בימים אלה של שלושת השבועות כי אתה בעיני הדמות המייצגת היום את הערגה, הרצון והכיסופים לשוב אל המקדש. אתה בעצם בין היחידים שעושים בפועל לשם כך ולא מסתפקים בתפילת עמידה סתמית לכיוון ירושלים.

מתוך דפדוף במיילים האחרונים שאני מקבלת ממך ומהמטה המשותף של תנועות המקדש. התרשמתי מאד מהעובדה שיש אנשים שממש עובדים בהשבת בית המקדש על תקנו. יש בית דין של סנהדרין שקובע שצריך גם בימנו להשיב את מנורת המקדש להר הבית. קיבלתי דיווח על עשרות סיורים, ועולים לרגל מכל הארץ שאתם מארגנים. ואפשר להגיד שאפילו הצלחתם לעורר מהפכה כיון שבניגוד לשנים קודמות 87% מגולשי nrg סבורים שיש לעלות להר הבית. 

צילום: פרטי

'
'לא מזדהה עם עניין הקורבנות" דינה אברמסון בסיור בהר הבית צילום: פרטי

"חשתי את היתמות שלנו מול שרידי המקדש" 
ובכן למה אני בעצם כותבת לך? כי בשנים האחרונות אני מרגישה יותר ויותר מוזר כשיהודים כותבים לי שהם רוצים להשיב את הקורבנות, שירת הלווים וכל השאר אל הר הבית. אני לא מצליחה להזדהות עם זה. למרות שתדע לך שהרבה שנים דווקא הייתי ממש בעניין. הייתה בי ערגה גדולה למקום שבו יהודים מכל העולם יוכלו לחוש בקרבת אלוהים. חשתי את היתמות שלנו מול שרידי המקדש. נהגתי בכל חצות לקום ולשים אפר של גפרורים על ראשי ולקרוא לאט לאט את קינת לאה ורחל ובאמת שבכיתי מעומק הלב על גלות השכינה.

עוררו מהפכה, עובדים בהשבת בית המקדש. סיור עיתונאים בהר הבית

עוררו מהפכה, עובדים בהשבת בית המקדש. סיור עיתונאים בהר הבית צילום: ארנון סגל

לאורך שלושת השבועות הייתי קוראת את מגילות הנביאים מול הכותל וחשה את העצב העמוק שלהם על ההתרחקות בין אלוהים לביני. ובתשעה באב הייתי לובשת על עצמי שק ויחד עם נאמני הר הבית מסובבת את השערים וחשה עצב על כך ששועלים מהלכים על הר הבית. ולאורך כל היום לא הייתי זזה מהכותל העלוב שנותר לנו מבית מקדש ומתפללת שיום אחד כל זה ישתנה.

אבל היום, אולי בגלל שקצת בגרתי, אולי בגלל שהציניות שבה לפקוד אותי. יש דברים שפשוט לא מדברים אלי יותר. כמו למשל נושא הקורבנות. באמת? נראה לך שאלוהים באמת מצפה שנבוא עם איזה כבש מסכן נעלה אותו על המוקד וככה נרצה אותו? באמת נראה לך שסולת מנחה בלולה בשמן לפר האחד זה משהו שעושה טוב לעולם? לי בכלל לא נראה שהבורא מתעניין בחיות שרופות כדי לכפר על חטאי אלא בטהרת הלב שלי. למען האמת נושא הקורבנות נראה לי כל כך אידיוטי שכבר מזמן אני מדלגת בתפילת מוסף על נושא הקורבנות.

השאלה השנייה שלי קשורה בהר הבית לידנו. רגע, לא כתוב ברש"י בראשית "ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם" אם כרגע המקום לא פנוי להקמת מקדש למה אתם מתעקשים כל כך להחליט שהמקום שלנו? בסיור שערכת לנו על הר הבית היו קבוצות של מוסלמים שכעסו עליך קצת בתור מדריך כשסיפרת לקבוצה שעוד מעט בעזרת השם הם מתחפפים ואנחנו נזכה לבנות את בית המקדש. למה בכוח?

לי נדמה שרעיון השבת המקדש והר הבית בעיני רוב האנשים הוא סוג של חלום רחוק שאף פעם לא ימומש, סוג של אקסיומה שלא צריכה באמת הסברים. ואני מנסה להבין מה גורם לך לחשוב שפעולות שלנו על פני כדור הארץ אכן יכולות לזרז את השכינה לשוב אל רחבת מסגד אל אקצה פלוס משיח שיגאל את כולנו בקרוב. אם תשכנע אותי אני מבטיחה לבוא לעוד סיור וגם לא לדלג יותר על תפילת הקורבנות במוסף.

דינה

תשובה מיהודה גליק, דובר מטה תנועות המקדש

דינה יקרה שלום וברכה,
ברשותך אתחיל מהשאלה על עצם הקמת המקדש ולאחריה על השאלה הפרטנית בנושא הקרבנות. מפאת אילוצי המקום הדברים נכתבים כאן טלגרפית.
אני רוצה להתחיל מעמנו ששב למולדתו מכל קצוות תבל אחרי אלפי שנים, שיחזר וייסד תרבות, מדע, כלכלה. אין לזה מקבילה בכל תולדות האנושות עם ששב אפילו אחרי מאה שנה.
יש רק דבר אחד יותר מדהים מזה – העובדה שכל זה מתואר לפרטיו בתנ"ך. – למשל "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' א-להיך ומשם יקחך".

צילום: פלאש 90

"אני מאמין בניסים" יהודה גליק על רקע הר הבית צילום: פלאש 90

לך נראה שהשבת המקדש  "הוא חלום רחוק שאף פעם לא ימומש". טענה זו היא כל כך הגיונית ורציונלית שהייתי טוען אותה לו הייתי חי  באוקראינה במאה ה-19 והייתי שומע על אותם מתי מעט הזויים המדברים על ציונות, הקמת מדינה. רוב מוחלט של העולם היהודי – חרדי, חילוני, רפורמי אכן טען כך.
"האם סופו של התהליך המובטח הוא אשר לא יתגשם?"
למה להרחיק למאה ה-19? וכי יהודי שפוי בפולין בשנת 1940 יכול היה להאמין שתוך פחות מעשור העם היהודי יקים מדינה עצמאית בארץ ישראל?

האם אנחנו שחיים בדור שבו הוקמה המדינה, שבירתה ירושלים, משאת הנפש של העם היהודי דורות על גבי דורות, יכולים להרשות לעצמנו לחשוב שדווקא סופו של התהליך המובטח הוא אשר לא יתגשם? כמה חוסר אמונה נדרש בשביל כך? נדמה לי שאחרי הקריאה "הר הבית בידנו" אנחנו כבר במצב של מה שאת מגדירה "ה' נתנה לנו"

אחרי הקריאה

אחרי הקריאה "הר הבית בידנו" אנחנו כבר במצב של "ה' נתנה לנו". קצינים ברחבת הר הבית צילום: עיתון "במחנה"הגידול המרשים ביהודים המתעניינים בהר הבית, הוא זעקת הלב של אנשים ששואלים מה היעד שלמענו חלמנו ונלחמנו. והתשובה נמצאת בראש ההר הטוב הזה – קריאה כלל עולמית בשם ה' אחד.

אני מאמין שניסים אכן מתרחשים אבל לא מהסוג של מקל הקסם של הארי פוטר, אלא כאלו הצומחים מתוך העשייה האנושית. המבצע של המוסד להביא ארצה את יהודי אתיופיה הוא ניסי בעיניי הרבה יותר מאשר אילו היו באים לכאן על כנפי נשרים או סוסונים מעופפים.
"אנשים שלא נוקפים אצבע ובוכים על החורבן, זה לא אמין בעיני"

דינה, גם אני זוכר עצמי כתלמיד ישיבה חי מתוך תחושה שאם אקום לתיקון חצות ואבכה על חורבן הבית אהיה צדיק גדול. יתרה מזאת בשבועות הקרובים אתרי האינטרנט החרדיים יתחרו ביניהם מי יביא תמונה מרשימה יותר של אדמו"ר שבוכה בתשעה באב.

למען האמת אנשים שלא נוקפים אצבע למען הבניין ובוכים כאילו יש להם כאבי תופת בגב, זה לא אמין בעיניי. כמעט כמו רופא בבית חולים שיישב בחדר ניתוח ויבכה על מר גורלו של הפציינט במקום לנתח אותאת שואלת "נראה לך שא-להים באמת מצפה שנבוא עם איזה כבש מסכן נעלה אותו על המוקד וככה נרצה אותו?" וטענתך – הוא רוצה רק את "טהרת הלב שלי".

ואני שואל – נראה לך שבאמת מה שמעניין את א-להים זה שניקח תינוק מסכן בן שמונה ימים, נחתוך אותו במקום הרגיש ביותר בגופו ונחגוג את זה בסעודה דשנה? או שנקשור רצועות עור שחורות (שהיו פעם פרה) על זרוענו וראשנו, או שננענע לולב? "אין רוחניות שלא מחוברת למעשים חומריים"

תורת ישראל זועקת מהאות הראשונה ועד האחרונה אין רוחניות שלא מחוברת למעשים חומריים הכי "מלכלכים". אין נושא כל כך מפורט בתורה כמו נושא הקורבנות. את צריכה למחוק לא רק את מוסף גם שחרית ומנחה וברכת על המחיה וחמישים אחוז מהתורה.

מה דעתך על אשה שאומרת לבעלה (או הפוך) "האם חיי אהבה מצריכים להביא פרחים או חיי אישות (פיכסה), אני רוצה רק את אהבת הלב שלך!" אין דבר כזה אהבת הלב או טהרת הלב שאין בהם מעשים  חומריים גשמיים. דתות שדיברו על אהבה, חסד וטהרת הלב לא הוכיחו את עצמן במיוחד לאורך הדורות.
נו באמת אתה משווה שחיטת כבש מסכן ללולב?

ואני שואל דינה, האם 40 מיליון ראשי צאן שנשחטים מידי חודש בעולם (נתון בדוק) לצורך שווארמה נראה יותר טוב? בארצנו מחרימים מסעדה כי היא לא פותחת סניף בהתנחלות אבל לא בגלל ההמבורגרים שלה. שחיטת בעלי חיים היא שאלה מוסרית שצריכה להישאל אבל לאו דווקא בגלל עולם הקרבנות.
איני יודע אם הצלחתי לשכנע אותך אבל בכל מקרה אשמח לראות אותך איתנו שוב בהר הבית!
בשולי הדברים הערה חשובה – הציטוט שלך כאילו אמרתי שהמוסלמים צריכים "להתחפף מהמקום" אינם שלי לא בסגנון ולא בתוכן.

שיהיה לנו רק טוב